הערה חשובה ומדויקת. אני חותם על כך מילה.
חשוב לזכור שמטפורות הן בסך הכל שערים למשהו אחר. לא להיתקע בהן, ולהיות מוכנים גם לעבור דרך השער הבא, כשמגיע הזמן.

אחת המלכודות שכדאי לשים אליהן לב בתהליך המדיטציה הוא מלכודת ”הנוסחה-המנצחת“. אפשר להיות משוחרר ממחויבות למסורת מסוימת אבל להיות מחויב לנוסחה-מנצחת שהשלמות המילולית שלה מסנוורת ובכך להטיל על עצמנו מגבלות חדשות.

במקרה הזה זו התחושה שדווקא ההקשבה היא הדבר האמיתי וההתבוננות היא רק בדבר מלאכותי. בדימוי.

אנחנו חושבים גם במילים וגם בתמונות. התחושה שההקשבה היא יותר אמיתית נובעת מכך שבדיבור אנחנו מביעים את הרצונות ואת הרגשות שלנו. מכאן התחושה שבדיבור, ולכן גם בהקשבה לעצמנו, אנחנו קרובים יותר לעצמנו ה“אמיתי“, בעוד שהראייה תמיד מופנית החוצה.

הבעיה היא שהרבה מהרגשות והרצונות האמיתיים לכאורה שלנו, בעיקר אלו שלובשים צורה מילולית מוסכמת ונלמדת, נובעים בעצמם מחיקוי של ביטויים חיצוניים של רגשות שלמדנו מאחרים בתהליך ההפיכה שלנו ליצורים חברתיים. כך שלמרות תחושת הקירבה הרבה יותר שאנחנו חשים אל מה שקראת האני-המביע, צריך לשקול ברצינות אם האני המביע הזה ומה שהוא מביע אינם בעצמם דימויים-מילוליים-משוכפלים.

הייתי מתמקד במילות הפתיחה שלך. גם ההתבוננות וגם ההקשבה הן מטאפורות למשהו אחר. לתשומת לב שאין בה מתן של משקל-יתר לחוש כזה או אחר. ל מ ו ד ע ו ת שבסופו של דבר צריכה להקיף את ההתנסות האנושית כולה. בשלמותה.

יניב, תודה על הביקורת הרצינית, שמספקת לי מקום להבהרות חשובות. התשובה שלי מגיעה קצת באיחור, אבל אני מקווה שלא יותר מדי.

אני לא מנסה להכניס את לאקאן לויפסנה בדרך האחורית, פשוט כי אני לא מנסה להכניס את לאקאן לשומקום, ולא מנסה להכניס שומדבר לויפסנה.
”לא מנסה להכניס את לאקאן לשומקום“: ההיכרות שלי עם התורה של לאקאן היא די בסיסית, ומכלי שני (ז‘יז‘ק). אני הזכרתי אותו כאן רק בבחינת ”דבר בשם אומרו“: שאלתי ממנו את התמונה (הסצנה) הנפשית של ”שלב המראה“, שהיא מאוד עוצמתית ויעילה בעיני, אבל אני לא בטוח שלקחתי אותה למקומות דומים לאלו שאליהם לאקאן לוקח אותה. לא באתי לקדם תיאוריה של לאקאן, אלא להשתמש בדימוי שלאקאן מציע כדי לחקור פן משמעותי בחיי הנפש שלי.
”לא מנסה להכניס שומדבר לויפסנה“: לא באתי לדבר על הויפסנה, אלא על מי אני ומה נראה לי מתאים לעשות בקשר לזה (כמובן מתוך הנחה שא/נשים בסביבתי חיים באקלים קיומי דומה). אני כמובן מדבר בהקשר של ויפסנה, ששם רכשתי את עיקר ה“השכלה“ שלי במדיטציה, אבל זו בהחלט לא מסורת שאני מחוייב אליה. אני מחפש את דרכי, ומרשה לעצמי לשאוב מפה ומשם, לפי הצורך וההתאמה. בהקשר של החקירה המדיטטיבית מרגיש לי קצת מוזר לדבר על טכניקה נצחית ובלתי-משתנה, ולתת לטכניקה כזו בלעדיות. מה גם ש(אתה יכול לשאול את אסף)בויפסנה עצמה יש אלמנטים מודרניים חשובים ביותר.

(ונועה אומרת: ”יואו, איזה אנשים כבדים. כל הדיאלוג הזה יותר מדי מתוחכם בשבילי. תגיד להם שבריקודי בטן כל הקטע של ההקשבה עובד מצוין“)

עומר,
לא רק שאפשר בקלות לבצע את הניסוי הזה, אלא שהוא התבצע כבר במשך מאות אלפי שנים לפחות – לפני המצאת הראי. ואם הפרשנות שלנו את ההתנהגות של חיה כלפי ההשתקפות שלה כתוקפנית היא רק ניחוש, אז בוודאי ובוודאי שכל הספקולציות הפרועות של לאקאן על נפש האדם הן סתם ניחוש.

אבל בכל מקרה, גם אם המקור ל“אגו“ של לאקאן הוא האשליה הנרקיסיסטית ולא המראה, נראה שאתה מנסה להכניס את לאקאן לויפאסנה בדלת האחורית. ונשאלת השאלה הלמה לשרבב תיאוריה בעייתית ושנויה במחלוקת כמו זו של לאקאן עם טכניקה מצוינת שהתועלת שלה מוכחת ויש לה מסורת של אלפי שנים.

העובדה שהבודהא לא יכול להסביר לנו למה אנחנו טועים היא בדיוק הסיבה למה צריך להשאיר את הטכניקה והטקסטים כמו שהם ולא לערבב ולעוות אותם לפי האופנות החולפות.

תודה על התגובות.

יניב: אני לא חושב שאפשר לבצע את הניסוי שלך בפועל, ככה שאנחנו רק יכולים לנחש את התוצאות. גם מה שקורה במוח של בעלי-חיים נתון לניחושים שונים. אבל כמו שכתבתי לנעם, חשוב לא להפוך את הסדר בין ”המראה“ ל“שלב המראה“: מה שאני קורא לו ”האשליה הנרקיסיסטית“ *איננו* (בעיני) תוצאה של הזיהוי-של-עצמי בראי; להפך: הזיהוי של עצמי בראי מתאפשר *בגלל* האשליה הנרקיסיסטית (או, בעצם, בגלל המודעות לכך שאנשים רואים אותי מבחוץ, מודעות שעלולה לגרום לאשליה הזו).
לגבי הבודהא - השמועה מספרת שהוא נאסף אל אבותיו זה לא מכבר, ולכן הוא לא יוכל להסביר לי למה אני טועה ועדיף להתבונן על להקשיב. ככה שכרגע אין לי דרך להסתמך על דעתו. אבל *אתה* מוזמן לנסות להסביר לי, ואני בטוח שזה יעשה לשנינו רק טוב.

יונתן: תודה על הציטוט החשוב, שמוכיח סופית שברי סחרוף קרא את הרשימה שלי לפני שכתב את ”ככה זה (לאהוב את עצמך)“: איך הוא היה יודע לשרשר את השורה ”תסתכל לה בעיניים“ מיד אחרי ”לא מול המראה / תיכנס לתוך“, אלמלא הוא היה קורא קודם את הפסקה השביעית ברשימה שלי?

נחום: תודה על הקרדיט, אבל נראה לי שכרגע זה הכי עמוק שאני מסוגל להגיע, לפחות ברמת רעיונות מגובשים עד-כדי-כתיבה. אם, במקרה, יש לך כיוון להגיע דרכו יותר עמוק, אני בטח לא היחיד שישמח לשמוע.