לידיעת הגולשים: סוללות של דל (DELL) מיחזור מחשבים וסילבן שלום
צפיתי בחשדות בביביסי היום. ארוע נדיר, במיוחד מאז תמר וכולי.
1. חברת דל, שהיא במקרה זו שמכרה את לי את המחשב המצוין שלי מגלה סוף סוף אחריות לבעית ההתפוצצות של מחשבים ניידים. הסוללה שמיצרת חברת סוני בשביל דל מתחממת יתר על המידה ויכולה לגרום לפיצוץ כמו שקרה ליפני אחד בכנס ביפן (קבצי וידאו של זה בטח נמצאים ביוטיוב וגוגל. לא היה לי כוח לחפש). דל אוספת עכשיו את הסוללות המסוכנות ומחליפה בחדשות. ככה צריך, וטוב שהם עושים את זה. הדגם שלי טפו טפו טפו בסדר, אבל אם יש לכם דל תבדקו אם אתם זכאים להחלפה:
http://www.dellbatteryprogram.com
2. זה הזמן להזכיר שכדאי להשאיר את הסוללה הטעונה מנותקת מהנייד כשהוא מחובר לחשמל. זה מאריך את חייה. עכשיו זה גם יכול להציל את חייכם.
3. עוד באותו ענין, הבביביסי שידר תוכנית תחקיר מדהימה על מה קורה למחשבים הישנים שאנחנו זורקים לזבל. לא יודע מה קורה בישראל, אבל באנגליה צריך להביא את מכשירי חשמל לאתר מיחזור מיוחד. עד היום הנחתי שמעבירים את הגרוטאות תהליך תסיסה ביואקטיבי ומדשנים איתם את שדות המרעה של הכבשים. מה מסתבר - הפתעה! הם נשלחים למדינות העולם השלישי.
לכאורה, מה רע בכך? שיהנו הניגרים וההודים ממחשבים של לפני שנתיים. אלא שהרבה מהמחשבים מגיעים לשם עם הדיסק הקשיח ועליו מידע מעורר תאבון. קורות חיים, מספרי בנקים, ססמאות, כרטיסי אשראי, תעודות, מספרי רכב, כתובות וימי הולדת. בואו נגיד שהניגרים (כן, אלו מתרמית האימייל הניגרית) לא ישתמשו בזה בשביל לשלוח לכם כרטיס ברכה ליומולדת. כשאנחנו שמים את המחשב באתר המחזור, אנחנו לא חושבים שככה זה יגמר.
אבל מה שבאמת מזעזע הם אתרי מחזור הודים לציוד אלקטרוני. צרוף המילים ”אתר הודי למחזור לציוד אלקטרוני“ מעלה בדמיון אולמות רחבים וכמה הודים ממושקפים בחלוקים לבנים וכפפות מפרמטים דיסקים קשיחים ומשתילים כוננים במארזים אפורים. במציאות אתרי המחזור הם אפילו לא סווטשופס. במדינה בה מישהו מתפרנס מתיקון כפכפי אצבע משומשים, אפשר לדמיין איך נראה פירוק מחשבים. יושב לו אדם על הרצפה בקרן רחוב ודופק על דיסק קשיח עם פיסת מתכת במשך שמונה עשרה שעות ביום. גבו כפוף, רגליו היחפות אוחזות פיסת עץ עליה מונח לוח אם והוא דופק ודופק. האדם הזה מפרק את המחשב לחלקים הקטנים ביותר ואוסף קצת נחושת, קצת כסף, קצת פלסטיק. הוא משתעל שיעול נורא, גם בגלל זיהום האויר בבומבי, וגם בגלל שהוא שואף את האבק הרעיל שיוצא מכתישת החומרים שעושים מהם מחשבים, חומרים שאני לא יודע מה הם, אבל לא הייתי רוצה לנשום אותם.
מפעל מתקדם יותר למיחזור נמצא בבקתה רעועה בה גרים ישנים ועובדים שבעה אנשים עם עשרה דודי פלסטיק מלאים בחומצה. לחומצה הם מכניסים בידיים חשופות שאריות מחשב כדי להפריד את הפלסטיק מהמתכת. שאריות החומצה כמובן הולכות לניקוז שאינו קיים, ומשם למי השתיה ולהשקיית השדות. זה הסוף של המחשבים שלנו. איזה יופי שאנחנו ממחזרים ועוזרים לבנות עולם טוב יותר. אגב בסין, צרכנית מיחזור ענקית, אי אפשר לצלם.
4. לסיום פנינה תרבותית. סילבן שלום התראין לביביסי כדי לקדם את עניני ישראל. אני מוכן להתעלם מזה שהוא עשה המון (אני מתכוון המון) שגיאות אנגלית, וכל הזמן אמר ”Let’s say“ כשהיה ברור שהוא לא מוצא מילים כדי לתאר בנימוס את מה שהנימוס לא יאה לו. אבל אני לא מוכן להתעלם מזה שהוא אמר שלא צריך להסכים להפסקת אש ולא לקבל את החלטת האו“ם. מן הסתם יש ערך פוליטי לאמירה כזו בישראל - אפשר לרכב על הגל העכור ששוטף את הממשלה ולקוות להנות בסיבוב הבא. אבל בשביל מה לכל הרוחות צריך להגיד את הדברים האלה לביביסי? בבת אחת ראיתי איך רואים את ישראל בעולם - מדינה נחשלת, פרועה, עילגת ומחרחרת מלחמה.