יש בכסף משהו לא נעים
לבקשת עומר אני כותב משהו על ההתלבטות והמבוכה שאמורים ללוות את המעבר שלי לבלוג עם קישורים ממומנים. עומר כתב:
”ובכל זאת, נראה לי שכדאי להקדיש פוסט להרהורים סביב המבוכה שבכל זאת (אני בטוח) קיימת סביב כל המהלך. אתה מציג חזות מאוד ישירה ובוטחת, אבל אני בטוח שיש בכל ההתעסקות עם הכסף, פרסומות, תרומות, משהו לא נעים עבורך, ושיש לך התנהלות פנימית סביב המשהו הלא נעים הזה. לא תחלוק איתנו?“
עומר לא לבד. אחרים הגיבו ברוח דומה. מה בקישורים ממומנים כל כך מפריע לנו? למה המילה ”מסחרי“ נתפסת כגנאי? מה הבעיה שלנו עם כסף? אני לא מתכוון לשאול שאלות רטוריות. אלה שאלות אמיתיות. ובכל זאת להפתעתי, יותר ממה שאני נבוך, הקוראים נבוכים.
באמת לא תמיד הייתי שלם עם הרעיון שלצד הדברים שאני כותב יופיעו קישורים ממומנים. אני חושב שהדבר הזה הולך עמוק ורחוק הרבה יותר מכתיבה באינטרנט. מכירים את הרגשת המבוכה שמתלווה לקבלת מתנות יום הולדת? גם כשהפקדתי את הצ‘קים מהחתונה הרגשתי מאוד מוזר. אני בטוח שלא רק אני מכווץ את הבטן כשדודה שלי שואלת ”מה לקנות לך?“ בקיצור, זה לא בהכרח נעים להיות בצד שמקבל. במיוחד אם אתה חושב שלא מגיע לך. כן עומר, לפעמים יש משהו לא נעים בכסף ותרומות.
בואו נפריד בין השניים. לפעמים לא נעים להרוויח כסף או להיות הבעלים של כסף. נדמה לנו שאם יש לנו, זה על חשבון של מישהו אחר. קונספציה מוטעית ברוב מקרים, אבל אי הנוחות ודאי מוכרת לפחות לרגישים שבינינו. מישהו באמת חושב שיש בעיה אמיתית עם הכנסות מכתיבה? רוב העיתונאים מרויחים כסף ממה שהם כותבים. יש בעיות אתיות שעלולות להתעורר בקשר לזה (האם הנאמנות היא לכסף או לאמת?), ובעיות דומות עלולות להתעורר גם במעבר לבלוג עם קישורים ממומנים. אבל שימו לב שבעיתונות הקונפלקיט הוא בעיקר בין המפרסם (העיתון) והאמת, לא בין הכסף לאמת. ובבלוג עצמאי הבעיה הזו לא מתעוררת. במקרה שלי נראה לי שאין סיבה אמיתית לחשוש, ולכן אין סיבה שארגיש לא בנוח. הקישורים ימשיכו להתנוסס להם בצד, ואני אמשיך לחשוב ולהגיד מה שאני רוצה.
החלק השני קשור לתרומה. קורסים רבים למדיטציה מקיימים על תרומה, והרבה מורים לא מבקשים תשלום נקוב. למרות שאנשים אמורים לתרום לפי רוחב ליבם ולפי עומק כיסם, הם כמעט תמיד שואלים כמה לתרום. כבר שמעתי לא פעם את הטענה שעדיף היה בשביל המשתתפים שהמחיר יהיה נקוב. (בשביל המארגנים ברור שזה לא עדיף - העמותות נמצאות בהפסד והמורים חיים הרבה פעמים בעוני.) אנחנו רגילים שלכל דבר יש מחיר וזה נוח לנו. אנחנו לא אוהבים לתת ”סתם“, משתדלים להמנע מלתת אם לא חייבים. אם משהו ניתן בחינם, אנחנו מהר מאוד לוקחים אותו כמובן מאליו (ראה ערך כתיבה ברשת).
עד כמה שדעתי משגת יש לזה סיבה אחת - אנחנו קשורים למה שהוא שלנו. לכסף ולרכוש שלנו. אם לא חייבים, אנחנו לא ניתן. ואם ניתן, נחפש כל הזמן את התוצאה והתמורה לכסף שלנו. מן הצד השני, כשמישהו נותן לנו משהו, אנחנו מיד מרגישים חייבים, ויודעים גם שהוא מוותר על משהו שהיה שלו. זו מערכת יחסים מעוותת עם רכוש וכסף, אבל זו תבנית נפוצה מאוד.
יכולה כמובן להיות מערכת יחסים אחרת. נתינה ללא תמורה היא דבר אדיר. חברות היא דבר אדיר. אהבה היא דבר אדיר. הקישורים הממומנים אצלי קשורים רק באופן מרוחק לדברים האלה. הם קשורים ככה: אני אוהב לתת. אני כל הזמן לומד לתת. לא רק כסף. אני נותן את מה שיש לי, ולפעמים מה שיש לי זה רק יכולת הקשבה, או זמן, או מיומנות. לפעמים זו הכתיבה. אני רואה שככל שאני נותן יותר קל לי לבקש, וקל לי לקבל. זו בסך הכל תנועה של כסף מצד אחד של העולם לצד השני וחזרה. אני יודע שאני לא תאב ממון ולכן אין לי נקיפות מצפון. יש לי משפחה, יש לי שכר דירה, יש לי מה להציע לעולם, ואני תורם כאמור 15% מההכנסות לטובת אלו שממש זקוקים לכסף. מה יכול להיות מביך בזה?
זה בסך הכל משונה שהקוראים מצפים (או אפילו מבקשים) שארגיש לא נוח עם הרצון שלי לקבל משהו בתמורה למשהו שאני נותן. אף אחד לא התפלא כשקיבלתי כסף על הכתבות שכתבתי בשביל מעריב אנארג‘י, נכון? ושם, אני רוצה להזכיר, הופיעו מסביב ובתוך הטקסט שלי מליון פרסומות אנימציה קופצות לתחרויות שש בש שממש מפריעות לקריאה. אני חושב שאני אפילו נותן שרות טוב יותר כשאני מרסן את הפרסומות ומגביל אותן לטקסט בלבד, ובגלל שאני לוקח את הענין ברצינות אולי אפילו איכות הכתיבה תשתפר (בלי נדר).
זהו חברים. ההתלבטות כבר נעשתה בבית, ועכשיו קפצנו עם הראש למים. אלה החיים. אין משהו אחר. אוהב אתכם הרבה, ומקווה שתמשיכו לעקוב. אם נמאס לכם, שימו במועדפים ותבואו לבקר עוד חודש או חודשיים.
1/08/06, 0:44
לגבי פרסומות בצד, טקסטואליות או אפילו ויזואליות מהבהבות זועקות, אני בעד. אם היתה לי אפשרות טכנית הייתי שם בעצמי. אבל בעצם המשמעות מאחורי הפרסומות האלה היא שאתה חובר למפרסם, גוזל משהו מה“קשב“ של הקוראים ומנסה (או מאפשר למפרסם) לפתות אותם להקליק על הלינק. במילים אחרות אתה מפקיע בדל מהקשב של הקורא לתועלתך האישית.
כאמור אין עם זה בעיה כי אם הקורא חוזר אחרי הביקור הראשון זו כבר בחירה שלו.
וגם עם בקשת תרומה אין בעיה. כפי שציינת שמתנהל באותם סדנאות. אם אתה מספק סחורה (ידע) אתה רשאי לרמוז לנו שלא תתנגד לקבל תרומה בתמורה.
אז אולי כל הבעיה היתה בהצגת הנושא. אם נניח תזכיר לנו מדי שבוע שהקופה שלך מכילה כך וכך, זה עשוי לעורר אנטגוניזם. או אולי להיפך, ענין, סקרנות, לא יודע.
שיהיה רק טוב !
1/08/06, 11:27
איפה, בתוך כל המהומה הזאת, הפרסומות עצמן? אני לא רואה אותן על העמוד.